לשון הרע וחופש הביטוי

 סקירה כללית

רשת האינטרנט הינה חממה וירטואלית לחופש הביטוי. הרשת מציעה מגוון רחב של פלטפורמות שונות בהן ניתן להתבטא: צ'טים, פורומים, טוקבקים, פרסום מאמרים וכמובן הדואר האלקטרוני.

ישנו תוקף מיוחד לתחושת החופש שמקנה יכולת ההתבטאות ברשת, שכן המשתמש יכול, לפחות על פניו, לשמור על האנונימיות שלו. כך, יכול אדם לפתוח תיבת דוא"ל חד פעמית, לשלוח דוא"ל ולדווח על אירוע (אמיתי או שקרי) מבלי שיידרש לגלות את זהותו האמיתית. כמו כן, אדם יכול להגיב כטוקבקיסט לכתבה ולומר את כל אשר ליבו, מבלי להזדהות, וכך לעשות גם בפורומים ובצ'טים.

היכולת להישאר אנונימי מאחורי המסך מגלמת יתרון במובן זה שניתן להעביר מסרים לגיטימיים שאנשים היו חוששים להציג לו נאלצו להזדהות (למשל מחאת עובדים על תנאי העסקה בלתי חוקיים או מחאה של בן מיעוט שחושש שיבולע לו). מאידך, אין ספק כי האנונימיות הזו מאפשרת לנצלה לרעה. כך, למשל, טוקבקיסטים יכולים להוציא דיבתם של אחרים רעה מבלי לחשוש שיאלצו לקחת אחריות על דבריהם. גורמים אחרים יכולים לזרוע פאניקה בציבור בשעת חירום על סמך מידע שקרי ולהסב נזק בטחוני. אם גורמים כאלו יהיו בטוחים שהאנונימיות שלהם תעמוד בעינה, הסנקציות המרחפות על מזיקים כאלו בעולם ה"אמיתי" לא תרתענה אותם מלגרום נזק שאסור בעולם ה"אמיתי."

בתי-המשפט מתמודדים מזה זמן ובאופן שוטף עם סיטואציות מעין אלו ונדרשים להכריע ביחס לאחריות שני סוגי גורמים עיקריים: הגורם הראשון הוא משתמש הקצה המזיק והגורם השני הוא ספק השירות ("הצינור") שבאמצעותו פורסמה לשון הרע.

משתמש הקצה המזיק- הגולש שהוציא דיבה, עשוי להיחשף (באמצעות חשיפת כתובת ה IP ממנה גלש) במידה שבית-המשפט ימצא שראוי לעשות כן. כאשר תיחשף זהותו, תיבחן התנהגותו על ידי בית-המשפט לפי אותם מבחנים של כל מזיק "רגיל" בעולם ה"אמיתי."

"הצינור", הוא כאמור אותו גורם שמוציא הדיבה השתמש בו כדי להביא לפרסום לשון הרע. ספק האינטרנט הינו חולייה אחת בצינור. בעל האתר בו פורסמה לשון הרע מהווה חולייה נוספת. במשלוח דוא"ל המופץ לגורמים רבים תוך הוצאת דיבה, גם הספק של שירותי הדואר מהווה חוליה בשרשרת. גורמים אלו נדרשים להתמודד עם שתי סוגיות עיקריות: דרישה לחשיפת זהות הגולש וניסיון להטלת אחריות עליהם לתוכן הדברים שפרסם הגולש.

בדרך כלל ספקי שירותי האינטרנט נמנעים ומתנגדים לחשיפת פרטי הגולש, שכן מבחינתם חשיפה כזו משמעה ערעור היתרונות המובהקים שיש לגלישה ברשת. גורמים אלו חוששים שככל שיידרשו לסייע בחשיפת זהות הגולשים, כך ייפגע היקף השימוש ברשת האינטרנט ויאבדו יתרונותיה. מאידך, בתי-המשפט כבר קבעו לא אחת כי האנונימיות ברשת אינה בהכרח עניין אידיאולוגי אלא רק תוצאה טכנית של הטכנולוגיה, ולכן אין לעודד ניצול לרעה של הרשת עד כדי גרימת נזק לאחר. בהתאם, לא פעם נדרשו אותם גורמים ב"צינור" לחשוף את המשתמש, בהתאם להתקיימותם של מבחנים שונים שקבע בית-המשפט.

סוגיה נוספת שעולה בבתי המשפט היא מידת אחריותם של אותם גורמים ב"צינור" לתוכן שמציג המשתמש באתר. האם ראוי למשל שאתר חדשות שמאפשר לגולשים להגיב לכתבות באתר, יהיה אחראי לתוכן שמפרסמים אלפי גולשים ביום? גם במקרה זה גורמי ה"צינור" חוששים שהטלת אחריות פיקוח גדולה מידי תהפוך את עיסוקם לבלתי אפשרי. מאידך, נטען כי הם מונעי נזק יעילים מאחר ובידם הכוח לעצור פרסום מזיק. בהתאם, על פי מבחנים שונים שהפעיל בית-המשפט, לעיתים גורמי ה"צינור" נמצאו אף אחראים בעצמם לפעולות מזיקות שלא הם עצמם ביצעו אך שיכלו למנוע באמצעות פיקוח מסוים.